תנועה כדרך חיים

לא בכל בוקר אני קמה באנרגיית שיא..
ולא תמיד אני במיטבי..
אבל מה שבטוח שאני על הדרך..
פוסעת בשביל אל עצמי..
אל הבית שלי.
בתוכי בעמקי נשמתי..

על מנת להגיע לריפוי, לביטוי ולהגשמה עלינו להמשיך לצעוד..
קדימה…עם ראש מורם..
עם מה שיש וגם עם מה שעדיין אין…
כל עוד אנחנו רואים זאת בדימיון זה יגיע..

המסע שלי ושל כולנו התחיל עוד לפני שנולדנו…
אבל לא תמיד שמנו לב שאנחנו במסע…
וזה מתעורר מתי שאנחנו מתחילים להתבונן במציאות המורכבת בעניים ולהבין שיש פה שיעור למידה ותנועה אל המקור פנימה                                                                                                                                        אל תוך הנשמה שלנו שהיא הריפוי והיא יודעת הכל..
רק תאפשרו לה לעזור לכם..

אצלי המסע האמיתי התחיל לפני 25 שנה שקיבלתי בשורה "מרה" על מצבי הבריאותי…
ומכיוון ששם התחלתי להתבונן ולעשות "עבודה" המר הזה הפך עם הזמן לרם…
ועדיין אני פוסעת בדרכי..ומודה שלפעמים זה מאתגר אבל לוקחת איתי תמיד אמונה שכל עוד אני בתנועה ובראיית הטוב הנצחי…אני יגיע לייעד..
מאחלת לכם לנו לכולנו..להמשיך עם המסע במלוא העוצמה האמונה והבטחון..
אנחנו בתנועה על הדרך …
וכל עוד זה כך נצליח בגדול..
שלכן אילנה
צילום שי אייש